כחלק מההתמודדות עם השלטת שיגרה קבועה בבית, אמרתי לגילי, בפנים כעוסות למדי, שאם היא לא תאכל את ארוחת הערב בזמן הקבוע, היא לא תקבל ארוחה בשעה מאוחרת יותר, והיא פשוט תלך לישון רעבה.
ואז היא שאלה:
"ואם תשבר לי הרגל?".
ולא הבנתי מה הקשר.
אז שאלתי אותה...
והיא די התבלבלה ולא כל כך הצליחה להסביר את עצמה.
אבל אח"כ הבנתי לבד.
אני הייתי עסוק בלהראות שאני כועס עליה, והיא רק רצתה לוודא שבמצבים מסויימים לפחות, אני כן יאהב אותה ויפנק אותה, ויביא לה ארוחת ערב גם לא בדיוק בזמן, ולכן היא שאלה מתוך אינסטינקט:
"ואם תשבר לי הרגל?"
ואז היא שאלה:
"ואם תשבר לי הרגל?".
ולא הבנתי מה הקשר.
אז שאלתי אותה...
והיא די התבלבלה ולא כל כך הצליחה להסביר את עצמה.
אבל אח"כ הבנתי לבד.
אני הייתי עסוק בלהראות שאני כועס עליה, והיא רק רצתה לוודא שבמצבים מסויימים לפחות, אני כן יאהב אותה ויפנק אותה, ויביא לה ארוחת ערב גם לא בדיוק בזמן, ולכן היא שאלה מתוך אינסטינקט:
"ואם תשבר לי הרגל?"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה