‏הצגת רשומות עם תוויות אהבה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אהבה. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 15 בדצמבר 2011

אוהב שלום או רודף שלום

אתמול שמעתי רעיון מעניין בשם רבי אברהם שמואל בנימין סופר, בנו של "החתם סופר" ומחבר הספר "כתב סופר" על התורה.
הוא מפרש את הכינוי "אוהב שלום ורודף שלום" שנאמר על אהרן הכהן, בצורה הבאה.
"אוהב שלום" - זה מובן: אדם שאוהב את השלום, אך מה זה "רודף שלום"?
מסביר ה"כתב סופר" (בפרשת אמור): "רודף שלום" זה אדם ש"רודף" בשביל השלום, שמסכסך בין אנשים ויוצר מלחמה בשביל לשמור על השלום.
אמנם, המילה "מלחמה" היא לא פוליטיקלי-קורקט בימינו. אבל בכל זאת, אני חושב שיבינו את הרעיון היטב גם העדינים ביותר שבינינו אם נציג אותו בדוגמה הקיצונית הבאה:
נניח שהבת/הבן שלך מתחברים בבית הספר לילד שלילי. שלילי עד כדי כך שהוא מוכר להם סמים ומעודד אותם לצרוך אותם (כמובן, כדי שהוא ירוויח כסף).
האם בשם השלום, השיוויון והאהבה האוניברסלית לחי, לצומח ולדומם, תעמדו מן הצד? האם לא תסכסכו ביניהם? ואם באפשרותכם להצית שנאה עמוקה שתפריד ביניהם לנצח, לא הייתם עושים זאת?
ובכן, ברור לי שבמקרה הזה תודו שה"מלחמה" נחוצה עבור השלום - עבור שלמותו הנפשית והאישית של הילד שלכם.
כעת נמשיך רק עוד צעד אחד.
נניח שאתם מאד אוהבים את בן הזוג שלכם. ולמרבה המזל, גם הוא מאד אוהב אתכם.
מטבע הדברים, נכרתה ביניכם ברית נישואין - המבוססת על אהבה, ואמונה אופטימית שהקשר ביניכם יישאר לנצח. ואכן, מה יותר מקסים מזוג אוהב, המתמסרים אחד אל השני בצורה כל כך נפלאה (ממש זוג מהסרטים).
מה הייתם עושים בשביל לשמר את השלום ביניכם?
האם הייתם מוכנים להיות קצת ב"מלחמה" בשביל השלום הזה?
האם נראה לכם סביר להחליט שלא תהיו מדי "נחמדים" לאנשים (או נשים) אחרים/ות שעלולים לפגוע בשלמות הקשר שלכם?
האם הייתם מוכנים לשם כך, אף לספוג עלבונות על כך שאינכם מספיק "חברותיים", ואולי אפילו: חשוכים, שמרנים, ועוד כל מיני מילות גנאי, מתוך ידיעה שה"מלחמה" ב-'אלה שבחוץ' תורמת ל"שלום" שמבית?
אלו שאלות מעניינות שראוי לחשוב עליהן.
אחתום רק בסיפור אמיתי ששמעתי לאחרונה על אדם אחד שהכרתי, איש חסד מיוחד במינו, שעשה רבות למען חולים ונזקקים. כמובן שהבית שלו היה פתוח לרווחה לכל מיני מסכנים, ילדים מבתים הרוסים, חסרי-בית עם בעיות נפשיות ועוד. עד כאן הסיפור נחמד ונעים מאד, רק דבר אחד מצער אירע בכל זאת: אחד המסכנים האלה, ששכן באופן קבע בבית, נהג לתקוף מינית את הילדות והילדים בבית בלי שההורים ישימו לב.
סיפור זה מעלה שוב את אותה נקודה: העולם המערבי מטפח נחמדות, סובלנות, שלום ואחווה בין כולם. השאלה היא רק האם אין לכך מחיר? והאם המחיר אינו אכזרי וכואב בהרבה מהאידיאל האוטופי הזה של "נחמדות לכל".



יום שני, 21 בנובמבר 2011

שורש האהבה

פירוש הרש"ר הירש על הפרשה שקראנו בשבת האחרונה, פרשת השידוך בין יצחק לרבקה, עמוס ברעיונות על הזוגיות בעם ישראל. כאן העתקתי קטע אחד מתוכו (על הפסוק: "ויביאה יצחק האהלה...ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה..." בראשית כד, סז):

אף זו תכונה, אשר ברוך ה', לא נטשטשה בזרע אברהם ושרה, יצחק ורבקה!
ככל שהוסיפה להיות אשתו, כן גדלה אהבתו!
כדוגמת נישואין אלה של הבן היהודי הראשון, כן נוסדים הנישואין, רוב הנישואין בישראל, לא על יסוד התשוקה, אלא על פי שיקול התבונה. הורים וקרובים נמלכים בעצמם, אם הצעירים מתאימים זה לזו; משום כך גוברת האהבה, ככל שהם מרבים להתוודע זה לזו.
אך רוב הנישואין בעולם הלא-יהודי נגמרים [=נעשים] על פי מה שם קוראים "אהבה", ואין לו לאדם אלא להציץ בתיאורי הנובלות הלקוחים מהחיים, כדי להיווכח מיד, מה רבה שם התהום בין ה"אהבה" שלפני הנישואין לבין זו שאחריהם, איך הכל אחר-כך תפל וחסר טעם, מה שונה הכל מתיאורי הדמיון וכו'.
"אהבה" זו היתה עיוורת, ועל כל שעל בעתיד - אכזבה; לא כן הנישואין בישראל, שעליהם הוא אומר: "ויקח את רבקה ותהיה לו לאשה ויאהבה". שם החתונה איננה שיא הפריחה, אלא השורש לאהבה!

יום חמישי, 23 ביוני 2011

ואם תשבר לי הרגל...

כחלק מההתמודדות עם השלטת שיגרה קבועה בבית, אמרתי לגילי, בפנים כעוסות למדי, שאם היא לא תאכל את ארוחת הערב בזמן הקבוע, היא לא תקבל ארוחה בשעה מאוחרת יותר, והיא פשוט תלך לישון רעבה.
ואז היא שאלה:
"ואם תשבר לי הרגל?".
ולא הבנתי מה הקשר.
אז שאלתי אותה...
והיא די התבלבלה ולא כל כך הצליחה להסביר את עצמה.
אבל אח"כ הבנתי לבד.
אני הייתי עסוק בלהראות שאני כועס עליה, והיא רק רצתה לוודא שבמצבים מסויימים לפחות, אני כן יאהב אותה ויפנק אותה, ויביא לה ארוחת ערב גם לא בדיוק בזמן, ולכן היא שאלה מתוך אינסטינקט:
"ואם תשבר לי הרגל?"