פסח - חג החינוך - יש כל כך הרבה מה לכתוב, אבל למי יש פנאי בין כל העבודות. ובכל זאת, משהו קטן שעלה במחשבתי:
התפיסה הרגילה שלי (ואני מניח שאצל רבים) ביחס לארבעת הבנים של ההגדה, היתה תמיד שיש כאן שלושה ילדים - רשע, תם ושאינו יודע לשאול - "בעיתיים", או לפחות מאתגרים, וילד אחד - החכם - משאת כולנו, ילד "חלק" ללא בעיות, שרק מחכה שנתווה לו את הדרך.
היום חשבתי פתאום שזה לא נכון. כבר אמרו שארבעת הבנים, הם ארבעה מצבים שיש אצל כל ילד - ובעצם אצל כל אחד מאתנו. לפעמים הוא חכם, לפעמים רשע, לפעמים תם, או אינו יודע לשאול.
ומסתבר שהחכמה גם היא מהווה לעתים מכשול או אתגר. החכמה האנליטית, הבטוחה בעצמה, הופכת לעתים לחומה קשיחה, המונעת מאתנו להקשיב לרבדים אחרים בתוכנו.
רק לאחרונה פגשתי ילד מוכשר וחכם, אך סובל נפשית. לא אכנס כאן לפרטים, רק אומר כי לחכמה שלו, או ליתר דיוק - לתחכום שלו, יש חלק בסבל הנפשי שעובר עליו.
אז גם להיות חכם - זה לעתים אתגר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה