"...'מסתבר שירדנו מהפסים לגמרי. כפי הנראה, חייבים אנו לא לרשום את הדברים שאנו צריכים, אלא את הדברים, שבלעדיהם אין לנו קיום'.
חיי, שג'ורג' פולט לפעמים אמרי שפר הגיוניים... באזני נשמעו הדברים כחכמה עלאית, לאו דווקא לגבי המקרה דנן, אלא במשמעות רחבה יותר. לגבי מסענו בנהר החיים.
צאו וחשבו מה רבים האנשים המעמיסים על סירתם מסע רב כל כך במסע חייהם, עד שנשקפת להם סכנת טביעה - משא של זוטות והבלים, שלדעתם דרושים המה לנוחות ולהנאה בנסיעה, ולאמיתו של דבר אינם אלא גרוטאות, אין חפץ בן.
איך עורמים הם בסירת חייהם הרצוצה הררי מותרות, מלבושי-פאר ומעונות גדולים, שפע של משרתים מיותרים וצבא ידידים מדושני-עונג, שאינם חשובים בעיניהם כקליפת השום, ואשר הם אינם חשובים בעיניהם כשתי קליפות השום; שעשועים שמהם לא נהנה איש, גינונים וחידושי אופנה, העמדת פנים וגינדורים, חששות "מה יאמרו השכנים" (זו המעמסה הכבדה והמטופשת מכל), שפע המטמטם את החושים, מיני בידור המשעממים את הנשמה ויוהרה ריקה מתוכן, אשר כמוה ככתר ברזל, אשר בימי קדם שמוהו על ראש הפושע, למען יכביד ויענה את נפשו.
גרוטאות, ידידי - הכל גרוטאות. הטל אותן המימה. הן מכבידות את הסירה כל כך, עד שעוד מעט-קט ותיפח רוחך על המשוטים. בעטיין נעשה ניהוג הסירה מלאכה מיגעת ומסוכנת. אף לרגע אין החרדה והדאגה מרפות ממך, ואין אתה מוצא אף שעה קלה לנוח ולשגות בחלומות.
הטל את הגרוטאה למים, ידידי. תהי נא ספינת חייך קלה וצולחת. תן בה אך את אשר נחוץ לך - בית שהוא בית ותענוגות פשוטים, ידיד אחד או שנים ראויים לשמם, מישהו שתאהב, אשר גם הוא ישיב לך אהבה, חתול אחד, כלב אחד, מקטרת אחת או שתים, אוכל כדי הצורך ובגד ללבוש ומשקה מעט יותר מן הדרוש, שכן הצמא מזיק לבריאות.
אז תיווכח כי קל יותר להשיט את הסירה, וכי אין היא נוטה להתהפך על נקלה; ואפילו תתהפך - אין בכך אסון גדול, שכן הדברים הטובים, שהשטת בה, אינם נשחתים במים...."
(ג'רום ק. ג'רום, שלושה בסירה אחת. הוצאת כתר ירושלים, עמ' 31-32)
חיי, שג'ורג' פולט לפעמים אמרי שפר הגיוניים... באזני נשמעו הדברים כחכמה עלאית, לאו דווקא לגבי המקרה דנן, אלא במשמעות רחבה יותר. לגבי מסענו בנהר החיים.
צאו וחשבו מה רבים האנשים המעמיסים על סירתם מסע רב כל כך במסע חייהם, עד שנשקפת להם סכנת טביעה - משא של זוטות והבלים, שלדעתם דרושים המה לנוחות ולהנאה בנסיעה, ולאמיתו של דבר אינם אלא גרוטאות, אין חפץ בן.
איך עורמים הם בסירת חייהם הרצוצה הררי מותרות, מלבושי-פאר ומעונות גדולים, שפע של משרתים מיותרים וצבא ידידים מדושני-עונג, שאינם חשובים בעיניהם כקליפת השום, ואשר הם אינם חשובים בעיניהם כשתי קליפות השום; שעשועים שמהם לא נהנה איש, גינונים וחידושי אופנה, העמדת פנים וגינדורים, חששות "מה יאמרו השכנים" (זו המעמסה הכבדה והמטופשת מכל), שפע המטמטם את החושים, מיני בידור המשעממים את הנשמה ויוהרה ריקה מתוכן, אשר כמוה ככתר ברזל, אשר בימי קדם שמוהו על ראש הפושע, למען יכביד ויענה את נפשו.
גרוטאות, ידידי - הכל גרוטאות. הטל אותן המימה. הן מכבידות את הסירה כל כך, עד שעוד מעט-קט ותיפח רוחך על המשוטים. בעטיין נעשה ניהוג הסירה מלאכה מיגעת ומסוכנת. אף לרגע אין החרדה והדאגה מרפות ממך, ואין אתה מוצא אף שעה קלה לנוח ולשגות בחלומות.
הטל את הגרוטאה למים, ידידי. תהי נא ספינת חייך קלה וצולחת. תן בה אך את אשר נחוץ לך - בית שהוא בית ותענוגות פשוטים, ידיד אחד או שנים ראויים לשמם, מישהו שתאהב, אשר גם הוא ישיב לך אהבה, חתול אחד, כלב אחד, מקטרת אחת או שתים, אוכל כדי הצורך ובגד ללבוש ומשקה מעט יותר מן הדרוש, שכן הצמא מזיק לבריאות.
אז תיווכח כי קל יותר להשיט את הסירה, וכי אין היא נוטה להתהפך על נקלה; ואפילו תתהפך - אין בכך אסון גדול, שכן הדברים הטובים, שהשטת בה, אינם נשחתים במים...."
(ג'רום ק. ג'רום, שלושה בסירה אחת. הוצאת כתר ירושלים, עמ' 31-32)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה