"רוצה" ו"צריך"

אני צריכה גלידה
אני צריך שוקו
אני רוצה לישון
אני צריכה ממתק
אני רוצה לשתות
אנחנו מערבבים בקלות בין "רוצה" ל"צריך".
הבעיה שאם לא משתמשים נכון בשתי המילים הנ"ל יכולים להיקלע לצרות.
המילה "צריך" מחייבת צייתנות, אי אפשר להתעלם ממנה. היא חזקה מן האדם. היא מגיעה אליו מבחוץ. זה לא שהוא "רוצה", אלא שכך "צריך" שיהיה.
אני מכיר מישהו שגדל בבית מאד נוקשה. במהלך כל הילדות שלו הוא שמע כי צריך לעשות כך וצריך לעשות כך. על מה שצריך לעשות - לא וויתרו, לא התגמשו. לא היה אכפת לאף אחד אם אתה רוצה אחרת. צריך אז צריך.
היום הוא אדם מבוגר ועדיין קשה לו להשתחרר מהבלבול.
נניח שהוא מתלבט במשהו, האם לעשות כך או אחרת. ונניח שמדובר בשאלה ערכית.
ואז אתה שואל אותו:
עזוב לרגע מה צריך לעשות. מה אתה רוצה לעשות?
הוא לא יודע, או יותר נכון: לא מעיז לדעת.
אצלו מתערבבים ה"רוצה" וה"צריך". הוא לא מסוגל לומר: אני רוצה כך, אבל אני מתלבט אולי צריך אחרת.
כי הרצון לא רלוונטי, מה שרלוונטי זה מה שצריך.
הבעיה מתחילה כשה"צריך" משתלט לאדם על החיים. כאשר הוא מכתיב לו את סדר היום. כאשר ה"צריך" מתנגש חזיתית עם רצונות חזקים תת קרקעיים. הרצונות הרי לא נעלמו, הם עדיין רוחשים ובוחשים. הם רק מסתתרים.
יש גם צד שני למטבע והוא יותר ברור. אנחנו יודעים כמה אומלל יכול להיות אדם שגדל רק עם "רוצה". כאשר אין לו "צריך" בחייו.
במקרה כזה, הוא עושה דברים רק כשהוא "רוצה".
וכשהוא לא רוצה - אז הוא מזניח את כל מה שצריך: את הבריאות שלו, את הזוגיות שלו, את הפרנסה שלו וכו' וכו'.
זהו להיום. נמשיך בפעם הבאה.