מה נדיר יותר, מה אציל יותר, השתתפות בצער או השתתפות בשמחה?
מעטים מאד האנשים שלא יחושו בצער ובסבל זולתם, אך ודאי לא כל אלה שהיום משתתפים בצערו של עני, ישמחו באותה מידה אם הוא יעשיר בין לילה ומחר יעבור על פניהם במרכבה עם משפחתו.
"רחמים", המידה המציינת את אומתנו (יבמות עט, א), היא יותר מהשתתפות בצער.
המלה נגזרת מ"רחם", המציין את כוחה העמוק ורב ההקרבה של נפש אחת למען התהוות נפש אחרת, את מסירת כל הדם והכוח למען תתהווה ותשתכלל נפש אחרת.
"רחם" הוא משכן ההתמסרות העמוקה ביותר. וגם אחר כן, משנשלמה היצירה, ישפיע הרחם לא רק השתתפות בצער הבוכה, אלא השתתפות גדולה יותר בשמחת הצוחק.
בת-צחוק של ילד על ברכי אמו מפצה על נדודי שינה ויגון של שנים.
מ"רחם" זה נגזרה מידת הרחמים. מידה זו לא רק סובלת עם הזולת, אלא לא תשקוט ולא תנוח עד שלא תראה באושרו.
(מתוך פירוש הרב הירש לתורה, פרשת מקץ).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה