רעיון לפרשת זכור

הנה משהו שחשבתי השבת, בעקבות קריאת פרשת "זכור":
מדוע דוחים את המלחמה בעמלק רק למצב של "בהניח ה' לך מכל אויבך", למה הוא לא הראשון בתור או לפחות ביחד עם כל האויבים? אולי התשובה היא שאלו שני סוגי מלחמות. המלחמה עם האויבים היא מלחמת הישרדות, מלחמה על טריטוריה ועל זכות קיום. המלחמה עם עמלק היא שונה - היא מלחמה אידיאולוגית, על מוסריות בעולם, ועל צדק ומשפט. לכן, לא רק שצריך להפריד בין שני סוגי המלחמות, אלא גם לדחות את המלחמה בעמלק לסוף. שלא יווצר הרושם המוטעה שבעצם המניע שלנו למלחמה האידאולוגית הזו - הוא אותו מניע: אגו. רק אדם שלא נלחם באחרים על צרכים אנושיים, שכבר נח מכל האויבים - בגלל שהוא לא מכונת אגו, אז הוא פנוי ללחום מלחמת צדק. אם לא הגעת לדרגה הזו - די ברור שהמלחמה שלך בעמלק לא מגיעה ממניעים נאצלים, אלא סתם מאמביציות אישיות.