יום שלישי, 28 בפברואר 2012

על נכות אנושית - ועל נשיות אמיתית

במסגרת שיחה עם כמה חברים, דיברנו על כך שהרגשות שלנו מהוות במובנים מסויימים מכשול וחולשה. בעולם תחרותי-קפיטליסטי, בו הכל נמדד בהישגים ויכולות, אדם אטום לזולת, שממוקד במטרה וחותר אליה בכל הכוח, מבלי חישובים רגשיים של טובת הזולת, ומבלי הזדקקות למערכת ערכים מעכבת הכוללת "נימוסים", "מוסריות", "התחשבות" וכו', יגיע הרבה יותר רחוק.
למעשה הדבר הזה משתקף גם במציאות. לצערנו הרב, אנו פוגשים לא פעם אנשים שהגיעו למעמד גבוה, ומהר מאד אנו מגלים שעשו זאת תוך כדי דריסת הרבה אנשים בדרך, וכל זאת בזכות תכונה אחת הכרחית: אטימות.
נמצא שהרגשן, האכפתי והמתחשב הוא בעצם "נכה". אלא שזו כל האנושיות שלנו! זה מה שהופך אותנו לבני-אדם, זה מה שמייחד אותנו מהבהמה. ואדם אטום - הוא, איך לומר בעדינות, לא כל כך אנושי, או: סוג של מכונה.
והוספתי על כך: שבעיני זו הסיבה שהנשים הן יותר נעלות מהגברים מבחינה רוחנית (כך לפחות כותב המהר"ל מפראג). מצד אחד, הן יותר חלשות פיזית, רגישות ואכפתיות. מה שהופך אותן בג'ונגל העולמי למוגבלות יותר, אבל מאידך גיסא - הן הרבה יותר אנושיות מהגברים.
וזו לדעתי הטעות הגדולה של העולם המערבי, שדוחף בכח את הנשים לזירת הקרב הגברית, ומנסה "לאלף" אותן להיות יותר דורסניות. זה פשוט מדהים אותי כל פעם מחדש, ואני מתפלל על כך שהמזימה הזו לא תצלח. היכולת האמפתית המופלאה של הנשים, הכשרון המדהים שלהן להתחבר לאדם אחר, נעלמים ונאלמים בתוך החברה הגברית התחרותית, המוחצנת, המלאת-אגו.
חז"ל כבר אמרו "דרכו של איש לעשות מלחמה ואין דרכה של אשה לעשות מלחמה". המשפט הזה, שנתפס היום כשוביניסטי, הוא בעצם שיר הלל לאשה. תנו דעתכם על המיעוט שבמיעוט של נשים המואשמות ברצח. האם המשפט "דרכו של איש לרצוח ואין דרכה של אשה לרצוח" הוא שובינסטי? האם הייתם פועלים כדי לשנות מציאות זו?
(בעתיד עוד אכתוב על כך בהרחבה - בלי נדר, כעת כתבתי במהירות ובקצרה במגבלות הזמן המצומצם).

יום חמישי, 9 בפברואר 2012

הדרת נשים - פרק ג'

הנה קטע מאלף על הטכניקה של התקשורת, שקראתי בספר "סופר פריקונומיקס" מאת סטיבן לוויט וסטיבן דבנר (הוצאת כתר):
"... חודשי הקיץ של של 2001 זכו בארצות הברית לכינוי 'הקיץ של הכרישים'. התקשורת סיפרה סיפורים מסמרי שיער על טבח בידי כרישים. הדוגמה הבולטת היתה סיפורו של ג'סי ארבוגסט, ילד בן שמונה ששיחק במימי מפרץ מקסיקו החמימים והרדודים בפנסקולה שבפלורידה, ולפתע תקף אותו כריש שורי, תלש את זרועו הימנית וטרף גם חלק נכבד מירכו. מגזין 'טיים' הקדיש גיליון למקבץ כתבות על מתקפות כרישים, וכך נפתחה הכתבה המרכזית:
הכרישים באים בשקט, בלי אזהרה. הם תוקפים באחת משלוש דרכים: פגע וברח, נגח ונשך והתגנבות. התקיפה השכיחה ביותר היא פגע וברח. הכריש אולי רואה את סוליית הרגל של השוחה, חושב שהיא דג ונושך לפני שהוא מגלה שאין זה הטרף הרגיל שלו.
נכון מפחיד?
אדם הגיוני אולי לא יתקרב שוב לאוקיינוס. אבל כמה תקיפות כרישים באמת קרו בשנה ההיא?
נסו לנחש – חלקו את המספר שניחשתם לשניים וחלקו עוד כמה פעמים בשניים. בכל שנת 2001 היו בכל העולם רק 68 התקפות של כרישים, ומהן 4 קטלניות.
לא זו בלבד שהמספרים קטנים מכפי שהשתמע מהבהלה שזרעה התקשורת; הם גם לא היו גבוהים מהמספרים בשנים שקדמו לה ובשנים שבאו אחריה. בין 1995 ל-2005 היו בממוצע 60.3 תקיפות של כרישים ברחבי העולם מדי שנה; המקסימום היה 79 תקיפות והמינימום – 46. מספר ההרוגים השנתי הממוצע היה 5.9; המקסימום היה 11 והמינימום – 3. במילים אחרות, הכותרות בקיץ 2001 יכלו באותה מידה להיות גם 'התקפות הכרישים השנה עומדות על הממוצע', אבל כותרת כזאת לא היתה מן הסתם מוכרת עיתונים.
לכן בואו נניח רק לרגע לג'סי ארבוגסט האומלל ולאסון שפקד אותו ואת משפחתו ונחשוב כך: בעולם שיש בו יותר מ-6 מיליארד בני אדם, רק ארבעה מהם מתו ב-2001 מהתקפות של כרישים. קרוב לוודאי שיותר אנשים נדרסים מדי שנה על ידי ניידות תקשורת.
... ובכל זאת נוצלה בהלת הכרישים בלי מעצורים בקיץ 2001 וזרעה אימה מוחלטת שלא שכחה עד התקפת הטרור על מרכז הסחר העולמי והפנטגון ב-11 בספטמבר. כמעט 3,000 איש קיפחו את חייהם באותו היום – בערך ב-2,500 יותר ממי שקיפחו את חייהם בתקיפות כרישים מאז שהתחילו לתעד אותן, בסוף המאה השש עשרה
".
לא בדקתי, אבל יש לי תחושה חזקה שגם "התקפות החרדים" עמדו השנה על הממוצע...
להשלמת העניין, ראו כאן וכאן וכאן.

יום רביעי, 8 בפברואר 2012

עזר כנגדו - ציטוט

"...כל עוד האדם לבדו, עדיין העולם שרוי בלא טוב... השלמת הטוב היא האשה, ולא האיש; ורק משנבראה האשה הושלם הטוב - לאדם וליקום כולו. וכך הורו רבותינו: אין אדם נקרא "אדם" אלא בזכות אשתו; ורק שניהם כאחד קרויים "אדם" (יבמות סג ע"א). התפקיד הוא רב מכוחו של אחד, ויש צורך לחלקו לשנים. משום כך נתווספה האשה אל האיש, למען ימלאו בשלמות את ייעוד האדם. ואשה זו תהא "עזר כנגדו". גם מבט שטחי יגלה, שביטוי זה מביע את כל כבוד האשה. אין כאן כל רמז ליחס מיני. האשה הועמדה בתחום פעילות האיש; שם היא חסרה, ושם תהא "עזר כנגדו". ו"עזר כנגדו" איננו מביע שעבוד, אלא שויון גמור ועצמאות שוה. האשה היא "כנגדו", לצדו של האיש, מקבילה לו, בשורה אחת" (הרב הירש, פירוש על התורה, פרשת בראשית).